תחפושות בפורים או מסכות,
מסכות ולהיות.

ילדה בפורים. כל הילדים מתחפשים, מתרגשים, משקיעים ואני- שונאת את פורים.
תמיד הייתי בלחץ- למה אתחפש? יאהבו את התחפשת שלי?
היא תהיה מוצלחת? תהיה יפה? מה יגידו?
מגרד. לא נוח.
חם. קר.
אז שנאתי את פורים- גם היום…. לא משתגעת…
וכששואלים אותי- את?? שונאת פורים?? איך זה יכול להיות? את עם כל המסכות??

כן. לא אוהבת התחפשות, אוהבת את המסכות.

אוהבת את המסך שהן מספקות ואת מה שיוצא החוצה בעקבות הכיסוי- הגילוי.
את החיבור האמיתי שלהן אלינו -החובשים אותן,
את השחרור הכל כך עוצמתי שהן מביאות איתן
את האפשרות לעבוד מן החוץ פנימה
כי מסכות מביאות איתן, הבנה, הכרה ושינוי
והכי את השילוב של האושר שמגיע מן השחרור, האסימונים שנופלים בעקבות השחרור, והצחוק. הצחוק המשחרר ושמכניס הרבה כיף והומור גם במצבים פחות מצחיקים בחיים.

לכבוד פורים- סיפור המסכה- על העבודה מהחוץ פנימה והשינוי המגיע.
סיפור מתוך פורום מספרי הסיפורים

היה פעם מלך זקן שהיה תמיד כעסן ורגזו. כל מי שחי בממלכה רכש לו כבוד אך סלד ממנו. כולם כיבדו אותו משום שהיה המלך, אבל כשרכב על סוסו בין הערים והכפרים התרחקו ממנו האנשים, ואלה שלא הספיקו לברוח היו קדים בפניו קידה עמוקה כדי שהמלך לא יראה את עיניהם המבוהלות. הוא לא הפסיק לרטון ולהתלונן. אף אחד לא העז לדבר אליו. אפילו לא "בוקר טוב לך אדוני המלך". אחרי זמן, הפך המלך כועס עוד יותר כי ראה שנתיניו שונאים אותו ופוחדים ממנו. לבסוף קרא לקוסם הכי חכם שהיה לו ואמר "נמאס לי מן האופן בו מתייחסים אלי הנתינים שלי. אני מצווה עליך להשתמש בקסם הכי חזק שלך כדי להפוך אותם לאנשים נחמדים יותר". הקוסם חשב שעה ארוכה ואז אמר למלך שהוא מוכן לעזור לו אם ימלא המלך אחר כל ההוראות שיתן לו הקוסם, בלי שום שאלות. הוא שאל את המלך "אתה מסכים? כי אם לא תסכים לא אוכל לעזור לך". המלך הסכים. הקוסם ניגש אל ארון גבוה והוציא משם קופסה אותה פתח בזהירות. בתוך הקופסה הייתה מונחת מסכה שפניה דומות לפני המלך. המלך נדהם! אבל בכל זאת היה הבדל ביניהם. ההבעה של המסכה הייתה חייכנית וידידותית – כמעט קורנת, לא זעפנית כמו פני המלך. המלך כמעט שלא הבחין בהבדל. "היכן השגת מסכה כזו?" שאל. "מה זה משנה מהיכן" ענה הקוסם "זוהי מסכת קסם. עליך לחבוש אותה למשך מאה ימים. זכור, הבטחת!" המלך הבטיח לקוסם והוא היה חייב לקיים. באותו יום, כשרכב המלך על סוסו ברחובות הממלכה, התבוננו בו כמה מן האנשים במבט של הפתעה, משום שמעולם לא ראו לפני כן את המלך שלהם מחייך. אחרי עוד כמה ימים, חייכו אליו חיוך קטן בחזרה. שבוע מאוחר יותר עמד אחד האנשים לפני המלך, חייך ואמר "בוקר טוב לך אדוני המלך". זה מאוד הפתיע את המלך והוא לא ידע מה לומר אבל הוא לא רטן דברים לא יפים. השמועה החלה להתפשט. אמרו שליבו של המלך השתנה. אנשים חיכו לו שיעבור על סוסו, כמה מהם השתחוו מולו ואז חייכו אליו ואפילו נופפו אליו כשחלף על פניהם. אט אט החלו האנשים והמלך להשקיע יותר בממלכה….בבריאות, בחינוך, בכלכלה…והממלכה פרחה וצמחה. המלך אהב את נתיניו והם אהבו אותו. הוא חשש מהיום בו יצטרך להסיר את המסכה, בו כל הקסם יפוג וכולם כולל הוא ישובו לראות את פניו האמתיים הכעוסים והלא נעימים. היום הגיע, הקוסם נכנס לחדר והושיב את המלך מול המראה, המלך חשש מאד, הוא עצם את עיניו הסיר את המסכה וכשפקח אותן שוב הופתע לגלות שפניו מחייכות אליו בדיוק כמו פניה של המסכה.. בפעם הבאה שיצא מן הארמון כדי לבקר את האנשים בממלכה היה ליבו קל ושמח כי ידע שהוא אינו מרמה יותר, אלה היו הפנים שלו באמת. והמלך וכל אנשי הממלכה חיו חיים ארוכים של שמחה.

המסכות הן רפרטואר שלם שקיים בתוכנו-עלינו רק להציץ פנימה.
אז אם עדיין לא התנסיתם- פורים יכול להיות התירוץ המוצלח שלכם לחוויה שונה מאחורי המסכה.

השארת תגובה