בלוג - דליה סגל

והנה פסח מסתיים ואני רוצה את החירות שלי בחזרה. חודש ללא עבודה שאני כל כך אוהבת. חודש ללא הופעות כמספרת

פתאום יש המון זמן. ההסתגלות של כל אחד ואחד למצב החדש שנכפה עלינו, מעניינת אותי. כבר חודש לא מנחה סדנאות,

התעוררתי מוקדם הבוקר. הגוף שלי אותת- זוזי. נועי. כולם ישנים. סגר ואני ברגשות מעורבים, יוצאת. דממה. רצה לבדי בעולם. שקט.

הסיפור הזה נגע בי במיוחד ביום של דאון- עד מתי יימשך הסגר?, כמה אפשר? האם לצלם את עצמי מספרת סיפורים,

סיפור מרפא שני- שלוש השאלות, מצטרף לאוסף הסיפורים כך שיהיה אפשר למצוא נחמה בסיפור אחד לפחות. הסיפור הבא נגע בי

המצב בו אנו נמצאים הוא מצב של חוסר וודאות, חוסר אונים, לחץ, התמודדות עם מצבים שאינם מוכרים לנו. כדי להתמודד

תחפושות בפורים או מסכות, מסכות ולהיות. ילדה בפורים. כל הילדים מתחפשים, מתרגשים, משקיעים ואני- שונאת את פורים. תמיד הייתי בלחץ-

כל מה שאחרים יגידו ומה תעשו עם זה? "מה יגידו עליי" … "אני חושש להשתטות". …"זה יעשה ממני צחוק" הפחד

סיפור על המתרחש מאחורי המסכה או – על אמונה, אומץ ויציאה מהמשבצות רגע לפני שהתחלתי לכתוב את הפוסט, הרמתי את