המצב בו אנו נמצאים הוא מצב של חוסר וודאות, חוסר אונים, לחץ, התמודדות עם מצבים שאינם מוכרים לנו.
כדי להתמודד עם המצב, אני משתדלת לחיות בכאן ועכשיו ולא להתעסק במחשבות עתידיות, בנוסף אני מתחילה לשלב את התפקידים שלי כמספרת סיפורים וכדרמה תרפיסטית ומוצאת נחמה בסיפורים.
אשתדל בכל יום להעלות סיפור מרפא, כך שכל אדם יוכל למצוא נחמה בסיפור אחד לפחות. הקרדיט לקולגה יקרה- שרון אביב שהגתה את הרעיון.
לסיפור הזה אני מתחברת כבעלת עסק, שיום אחד בעקבות הקורונה הפכתי למובטלת- מזל שקראתי את הסיפור הזה שמזכיר לי שיש עוד הרבה מעבר.
בתמונה: זיכרון מימים עברו…
" הוא הלך ברחוב שקוע במחשבות ואז ראה אותה: גבעה ענקית ויפהפייה של זהב. השמש להטה וכשליטפה את שוליה השתקפו בה גוונים רבים ששיוו לה מראה גלקטי שכמו יצא מסרט.
הוא הביט בה מהופנט.
"היא שייכת למישהו?" חשב.
הוא הביט לכל הצדדים ולא ראה סביבו איש.
לבסוף התקרב ונגע בה. היא הייתה חמימה.
בשעה שהעביר את אצבעותיו על פניה חשב שמגעה הרך תואם בשלמות את זוהרה ויופיה.
"אני רוצה שתהיה שלי", חשב.
הוא הרים אותה בעדינות ונשא אותה בזרועותיו לעבר פאתי העיר.
הוא נכנס לאיטו ליער ופנה אל קרחת יער, מוקסם כולו.
שם הוא הניח אותה בזהירות על העשב והתיישב להתבונן בה באור הדמדומים.
"זאת הפעם הראשונה שיש לי משהו בעל ערך, משהו שלי. רק שלי!"
חשבו שניהם בעת ובעונה אחת..
השארת תגובה