סיפורים

והנה פסח מסתיים ואני רוצה את החירות שלי בחזרה. חודש ללא עבודה שאני כל כך אוהבת. חודש ללא הופעות כמספרת

התעוררתי מוקדם הבוקר. הגוף שלי אותת- זוזי. נועי. כולם ישנים. סגר ואני ברגשות מעורבים, יוצאת. דממה. רצה לבדי בעולם. שקט.

הסיפור הזה נגע בי במיוחד ביום של דאון- עד מתי יימשך הסגר?, כמה אפשר? האם לצלם את עצמי מספרת סיפורים,

סיפור מרפא שני-  שלוש השאלות, מצטרף לאוסף הסיפורים כך שיהיה אפשר למצוא נחמה בסיפור אחד לפחות. הסיפור הבא נגע בי