מספרת סיפורים

והנה פסח מסתיים ואני רוצה את החירות שלי בחזרה. חודש ללא עבודה שאני כל כך אוהבת. חודש ללא הופעות כמספרת

פתאום יש המון זמן. ההסתגלות של כל אחד ואחד למצב החדש שנכפה עלינו, מעניינת אותי. כבר חודש לא מנחה סדנאות,

התעוררתי מוקדם הבוקר. הגוף שלי אותת- זוזי. נועי. כולם ישנים. סגר ואני ברגשות מעורבים, יוצאת. דממה. רצה לבדי בעולם. שקט.

הסיפור הזה נגע בי במיוחד ביום של דאון- עד מתי יימשך הסגר?, כמה אפשר? האם לצלם את עצמי מספרת סיפורים,